ויצמן ואח' נ' מוסך צמרת שלי בע"מ ואח'

פסק דין

1.ביום 13.12.2010 ניתן פסק דין במחלוקות שבין הצדדים כאשר הנתבעת חויבה בתשלום נזקיו של התובע, וצד ג' (להלן: "אזוגי") חויב לאחר שהודעת צד שלישי שהוגשה כנגדו התקבלה, וזאת לאור הראיות שהובאו ובהעדר התייצבותו לדיון.

2.בבסיס התביעה, תאונה מיום 29.9.09, אשר ארעה כאשר התובע השאיר את רכבו לצורך תיקון במוסך המנוהל על ידי הנתבעת.

אזוגי, מכונאי רכב בעיסוקו, הגיע אף הוא באותו מועד למוסך של הנתבעת עם רכב אחר לגביו ביקש לקבל ייעוץ מהנתבעת.

במהלך בדיקת הרכב של אזוגי על ידי עובד של הנתבעת (נאטור עבדל באסט – להלן "נאטור"), 'זינק' לפתע הרכב לעבר רכבו של התובע ותוך כדי כך פגע בנאטור ובאזוגי וגרם נזק לרכבו של התובע.

3.אזוגי ביקש לבטל את פסק הדין שניתן כנגדו ע"פ ההודעה לצד שלישי, ולאחר שהתברר כי אין ראיה לאישור מסירה כדין, נקבע מועד דיון לבירור טענותיו בנושא המחלוקת בינו לבין הנתבעת.

4.אין מחלוקת כי רכב התובע נפגע בהיותו במוסך הנתבעת לצורך טיפול, ואין ספק כי הנתבעת אחראית למה שקורה בשטחה, ועל כן חבה בפיצוי התובע, כפי שכבר נקבע.

אלא שהמחלוקת הנוכחית הינה בין הנתבעת לבין אזוגי, בשאלה על מי מהם מוטלת האחריות לתאונה, בשעה שכל אחד מהם הציג גירסה עובדתית שונה.

5.בעת שניתן פסק הדין, קבעתי כי העדויות מוליכות למסקנה שאזוגי אחראי לאירוע התאונה, אלא שבאותה עת לא עמדו לנגד עיני העדויות הנוספות, כפי שיפורט להלן;

נאטור העיד על נסיבות התאונה ופירט מה היתה התקלה שנבדקה וכיצד פעל. נאטור העיד כי ביקש מאזוגי להעמיד את הרכב במצב "חניה" ((P כשבלם היד מורם, וזאת על מנת שיוכל לבדוק את המנוע.

לגרסתו, אזוגי יצא מהרכב כאשר זה היה מותנע במצב נסיעה (D) וכתוצאה מכך התרחש ה"זינוק" של הרכב, אשר פגע בנאטור ובאזוגי שהושלך קדימה ונפגע.

לעומתו העיד אזוגי, כי היה זה נאטור אשר ביקש שהרכב יהיה בהילוך נסיעה ולא חניה, והוא מילא את ההוראה ויצא מהרכב כדי לבחון את הבעיה, ובעודו עומד מחוץ לרכב הוא החל בנסיעה וגרם לנזקים כאמור.

נציג הנתבעת, מר ליאור חכימי, אשר נכח בסביבת האירוע, העיד כי ראה את ההתרחשות ממשרדו ואף צפה בצילומי האירוע שנקלטו במצלמת המוסך, אם כי הצילומים נמחקו על ידו לאחר מתן פסק הדין.

חכימי העיד כי אזוגי השאיר את הרכב במצב הילוך וכי פעולה כזו הינה בגדר רשלנות של ממש.

עם זאת, בעדותו של חכימי נמצאו סתירות מהותיות, כאשר בדיון מיום 13.11.11 טען כי: "אף אחד מהעובדים לא היה נוכח בשטח העבודה", וכי: "לאף אחד מהעובדים לא היה מגע עם הרכב בזמן התאונה", והיחיד הקשור ברכב הוא רק אזוגי, בעוד שבדיון מיום 8.12.11 העיד נאטור כי לא רק שהוא נכח במקום, אלא שהוא נתן לאזוגי את ההוראות ואף נפגע בעצמו מהרכב.

נראה כי בגרסתו הראשונה ניסה חכימי להרחיק את עצמו ואת הנתבעת מהתאונה, ולהתנער בדרך זו מכל אחריות, למרות שמדובר באירוע שקרה בשטחה של הנתבעת ובנוכחות אחד מעובדיה, ומוטלת עליה חובה להשגיח על הנעשה במקום, ולהקפיד מילוי על הוראות הבטיחות בכל עבודה המבוצעת אצלה.

6.יחד עם זאת, ולאחר שבחנתי את גרסאות הצדדים והעדויות שהובאו, עדיפה בעיני גרסתו של נאטור על פני זו של אזוגי, כמשקפת בצורה נכונה יותר את מה שאירע.

אין מחלוקת בין הצדדים כי הרכב היה מותנע במצב נסיעה (D), וברור כי אזוגי הוא זה שהשאיר את הרכב במצב זה כשירד ממנו. בין אם ניתנה לו הוראה ע"י נאטור ובין אם לאו, חובתו של אזוגי, כנהג - ועוד יותר כמכונאי וכמבין בעצמו - היתה לוודא שהדבר אינו מהווה סכנה ואינו יכול לגרום לנזק, וזאת לא נעשה.

אינני מאמינה כי נאטור הורה לו להותיר את הרכב במצב של הילוך, ועדותו לפיה מעשיו של אזוגי מהווים "חוסר אחריות" של ממש היתה אמינה, כשתמיכה לכך ניתן למצוא בעובדה שאזוגי ידע מהי הבעיה ברכב, ואף ידע מה נדרש כדי לאתר אותה, ולמרות זאת לא נזהר.

מאידך, יש לתמוה מדוע נאטור עצמו לא וידא שהרכב במצב חניה (P) טרם שהחל לבצע בדיקה במנוע הרכב, או לכל הפחות מדוע לא וידא שאזוגי העביר את הרכב למצב זה.